כוחו של הרגש בראש השנה- להפוך את רגעי השפל להזדמנות לצמיחה

פיניקס- עוף החול שעולה לתחייה מהאפר, כסמל להתחדשות לשנה חדשה וטובה יותר מהקודמת.

בעיצומה של המציאות הקשה, רובנו בוחרים להדחיק את רגשותינו – מתוך החשש להתפרק או לנוכח האבל הלאומי הגדול. אך גם בתוך מציאות זו, חגי תשרי נושאים עמם תחושת התחדשות מקודשת. עבור רבים הם אינם רק ימי חג ומשפחה, אלא גם טקס פנימי של חשבון נפש, עצירה מהשגרה והתבוננות עמוקה. בעיניי, התבוננות כנה ברגש – עשויה להוות כלי עוצמתי לתקומה מן השפל, לצמיחה אישית ולהתפתחות מתמשכת.

כולנו רגילים לאוטוסטרדה שנקראת חיינו – רצים בין סידורים, מחויבויות, עבודה וחשבונות. עבור רבים מאיתנו "ההצגה חייבת להמשך" היא לא רק סיסמה אלא אורח חיים, שבו הרגשות מפנים את מקומם לטובת המחשבה הרציונלית. במיוחד בימים אלו, כשכל קושי וכאב מתגמד ומתנרמל, וכל שמחה מסתופפת תחת הצער הלאומי או האישי – התחושה הזו בולטת אף יותר. לא פעם אני שומעת את המשפט: "למי יש זמן להתעסק ברגשות?" ואני מבינה כי עיסוק זה נתפס כמותרות שלא כולם מרשים לעצמם. בעיניי, בחודש תשרי, בין אם נרצה או לא, עולה תחושה שקטה שעוצרת אותנו לרגע ומכריחה אותנו להסתכל בדיעבד על השנה שעברה. זהו בדיוק הזמן להקשיב לתחושה הפנימית: לעצור, להרגיש ולבחור מחדש.

חב"ד מתארים את חודש תשרי כחודש מלא בהזדמנויות – להתחבר לעצמנו, לקבל השראה, לחיות בהרמוניה פנימית ולשאוב כוחות לשנה הקרובה. גם אני רואה בתשרי חודש של הזדמנויות, אך מתמקדת בהן כמנוף לחשבון נפש: עצירה לשם תהייה על קנקנינו והתבוננות כנה בשנה החולפת. דווקא כעת כדאי להציף את הרגשות המודחקים ולבצע הערכה מחודשת לחיינו. לכן אני מזמינה אתכם להכיר ברגשות הקשים, לתת להם מקום, לא מתוך קורבנות – אלא מתוך התבוננות עדינה וסלחנית כלפי עצמנו.

את התהליך המורכב ניתן לתאר בפשטות – יש לראות ברגשות הקשים מוקד לצמיחה. זוהי הזדמנות לשחרר לעצמנו ולשם שינויי לא לעמוד על המשמר– מותר לבכות, לשחרר, ולהציף את הקשיים, בלי להשוות, בלי להתחשבן ובלי להקטין. בצורה זו אנו מאפשרים לעצמנו לעכל את הרגשות, לתת להם ביטוי ובכך לשחרר את התחושה הפנימית, העצורה והחונקת. זו גם הזדמנות לקבל חיבוק ולרכך את הלב הקשה. אנחנו כל כך רוצים להיות הגיבורים בחיינו – להציג חזות מחוספסת מול החברים, הילדים והמשפחה – אך אולי זו דווקא ההזדמנות להודות בפני עצמנו שגם גיבורים זקוקים לתמיכה?

לשנה החדשה אני נושאת מבט אופטימי מאחר ומאחורי ההתחשבנות עם העבר עומדת התובנה שמכוונת אותנו קדימה. זוהי ההזדמנות שלנו לתכנן לעתיד מתוך התחשבות כנה בהווה. לפני כשנתיים רובנו עוד ציפינו שהמציאות תחזור לקדמותה, אולם כיום ברור שהמציאות השתנתה במהותה. ניסיון לחזור לאחור הוא למעשה אשליה. במקום להיכנס עם הראש בקיר, עלינו להתאים את הציפיות והמטרות שלנו למציאות הנתונה. זהו לא ויתור, אלא חוכמת ההסתגלות – היכולת שלנו להפיק את המירב מהקיים.

ולסיום אני מזכירה להביט גם על הכוס המלאה. התמודדות עם רגשות עזים אינה נועדה להתבוססות בצער, אלא לשחרור – פינוי אנרגטי שמאפשר מקום לרגשות נוספים. אני מפצירה בכם לזכור את כל הטוב שבחייכם, שכן לצד הצער הוא מקבל משמעות עמוקה יותר. כפי שאלתרמן כתב: "גם לדבר ישן יש רגע של הולדת" (כוכבים בחוץ, 1938). וכך גם בחיינו – במציאות מוכרת ושחוקה טמון תמיד ניצוץ של התחלה חדשה, המזמין אותנו לצמיחה ולשינוי. המטרה אינה להדחיק, אלא לקבל ולהזכיר לעצמנו שהחיים הם מסע עם עליות ומורדות. לאחר השקיעה בעצב חייבת להגיע התרוממות – שכן גם במקומות החשוכים ביותר קיימת תקווה.