סוכות – שילוב בין מנהגים למציאות, חג שמציע פשטות בתוך מציאות מורכבת

הסוכה היא מבנה פשוט, אך רווי משמעות: ענווה, שוויון, קבלה והודיה

סוכות הוא החג השלישי החותם את חגי תשרי, ומסמל מעבר מהפנמה אל תנועה.

אנו יוצאים מן הבית הקבוע אל הסוכה הזמנית, כדי להזכיר שיציבות אמיתית לא נבנית מבטון, אלא מקהילה, אמון ומעשים טובים.

הסוכה היא מבנה פשוט, אך רווי משמעות: ענווה, שוויון, קבלה והודיה. בהיותה פתוחה היא מזמינה אורחים ושיחה, ומדגישה את השוויון בין בני האדם. דווקא הארעיות שלה מזכירה לנו שהחיים עצמם זמניים – ושכדאי להשקיע במהות ולא בחומר.

סוכות נקרא גם זמן שמחתנו: עצם היציאה אל האוויר הפתוח, האכילה והשינה תחת השמיים – משרים חירות, קלילות ושחרור מן החומריות. זהו זמן של חיבור לרובד הפשוט והעמוק של שמחת החיים.

זהו גם חג האסיף: זמן של שפע, שבו נאספים לא רק פירות השדה אלא גם תובנות, קשרים ורגעים טובים לשנה החדשה. ובתוך כל ההודיה על פרי עמלינו, אנו נזכרים גם בענווה ובזמניות החיים.

אולם השנה, לצד השפע והטקסים, אי אפשר להתעלם מהמציאות: ביטחון מתערער, כלכלה לוחצת וחברה שסועה. לא תמיד זה מרגיש "זמן שמחתנו". הרגשות בימים אלה הינם מעורבים אך ברורים: הודיה על מה שנבנה, ענווה מול מה שאינו בידינו, ושמחה פשוטה – של ילדים שמקשטים סכך ושל מבוגרים שמוצאים זמן לשיחה. לצד אלה נוכחות גם השבריריות והעייפות, שמזמינות אותנו להאט, ולהיזהר שלא לתת לחדשות או לפחדים לנהל את הערב.

על אף המציאות המורכבת  – הסוכה מציעה תשובה פשוטה: ארבע דפנות קלות, שולחן, אנשים – ומרחב לדבר בלי פילטרים. בתוך חוסר הוודאות אנו מקימים משהו זמני כדי לזכור מה קבוע: אנושיות, אחריות הדדית ותקווה זהירה. ארבעת המינים מזכירים לנו שהלב, הראש, המעשה והטעם לחיים – צריכים לפעול יחד; וכמו בחברה הישראלית, גיוון ושונות הם לא איום – אלא הזמנה לחיבור אמיתי.

כיצד מתרגמים זאת ליום יום?

אני מציעה לבחור יעד רגשי – רוגע, שייכות, שמחה או ביטחון – ולקבוע פעולה יומית קטנה שתקרב אתכם אליו: הליכת ערב, מחברת תודה, טלפון פיוס או ארוחה בסוכה ללא מסכים.

אפשר לקיים "מעגל של הכרה בטוב", שבו כל אחד משתף דבר אחד שקיבל השנה ודבר אחד שהוא מוכן לתרום.

אני מציעה גם לשמור על אירוח פשוט ומשמעותי – פחות השקעה בהפקה מסביב, ויותר תשומת לב לשיחות ולקשרים. ואם צריך, הגדירו כללים מנחים לסוכה – כמו מינון חדשות ברור וחזרה לשיחה או למשחק משותף.

בסופו של דבר, כולנו יודעים שחג הסוכות לא פותר את המציאות הקשה, אבל הוא כאן כדי להזכיר: בית אמיתי לא נמדד בקירות אלא באנשים, במנהגים קטנים ובמילים טובות. בתוך סכך שרועד אנו נזכרים שהביטחון האמיתי נבנה מבפנים ומתחזק מבחוץ – בקשר, בקהילה ובמעשים עקביים.

לסיום אני רוצה לאחל לכולנו חג סוכות שמח, פשוט וצנוע.

שנוקיר את הקיים, נשקיע בעיקר ולא בתפל, ושנזכה לשלוות נפש ולכוחות מחודשים.