למה החופשה לא תמיד מרגישה כמו חופש?

החששות, הרשימות וההספקים שמלווים את החופשה מזכירים לנו שחופשה אינה תמיד מביאה עמה גם תחושת חופש פנימית

ב-21 ביוני יחול יום ההיפוך הקיצי – היום הארוך ביותר בשנה ופתיחתה הלא רשמית של עונת הקיץ. עבור רבים מאיתנו זהו גם האות להתחיל לתכנן חופשות, טיולים וזמן משפחתי. אך בעודנו מתכננים את החופשה הבאה, מחפשים יעדים אטרקטיביים וטיסות מוזלות, אי אפשר שלא לתהות מתי באמת הרגשנו חופש בפעם האחרונה.

רבים מאיתנו משתמשים במילים "חופש" ו"חופשה" כאילו היו אותו הדבר. אולי בגלל שאנחנו מתרגמים את החופש לעשות כאוות נפשנו, למסגרת זמן שבה נוכל לעשות זאת וקוראים לזה חופשה. אך למעשה יש הבדל מהותי בין שני המושגים.

חופשה היא אירוע בלוח השנה, בעוד שהחופש הוא מצב פנימי. חופשה היא מקום שאליו נוסעים, ואילו חופש הוא הדרך שבה אנחנו חיים. חופשה נמשכת כמה ימים או שבועות, אולם חופש הוא תחושה שיכולה להתקיים גם באמצע יום עבודה רגיל.

אולי הבלבול בין השניים הוא הסיבה לכך שאנחנו מעמיסים על החופשה ציפיות כה רבות.

אנחנו רוצים שהיא תספק לנו מנוחה, רגעי שמחה, תחבר אותנו למשפחה, תחזק את הזוגיות, תמלא אותנו באנרגיה ותפצה על כל מה שחסר לנו במהלך השנה. וכאשר אנחנו מטילים על החופשה אחריות כה גדולה, היא כמעט תמיד נידונה לאכזב.

לא במקרה אנשים רבים חוזרים מהחופשה עייפים יותר מכפי שיצאו אליה. במקום להניח את העומס בצד, אנחנו מחליפים סוג אחד של משימות בסוג אחר. במקום להספיק בעבודה, אנחנו מנסים להספיק ליהנות. במקום לעמוד ביעדים מקצועיים, אנחנו מנסים לעמוד ביעדים משפחתיים, זוגיים וחברתיים. הילדים צריכים ליהנות, הזוגיות צריכה לפרוח, החופשה צריכה להיות מוצלחת, ואנחנו צריכים לחזור ממנה מאושרים.

תחושת ההספק הזו לא נותנת לנו מנוחה, ובהחלט מצמצמת את גבולות החופש שאנחנו כל כך כמהים לו. אותו חופש שאמור למלא אותנו רגשית ומנטלית, לרענן את המצבורים שלנו ולתת לנו את האנרגיה הדרושה לנו כדי לקיים שיגרה בריאה.

כמובן שאפשר להבין את הרציונל שעומד מאחורי תחושת ההספק – היא הרי מבטאת את ההצדקה להשקעת הזמן והמשאבים שאנחנו מקצים לאותו מאורע משמח. ואולי היא גם ממלאת תפקיד של ניהול רושם או סמל סטטוס – שמעיד על עושר או על מיצוי האפשרויות הפרוסות בפנינו. כי הרי אין ישראלי שרוצה להרגיש שהוא "יצא פראייר".

התפיסה הזו לגבי חופשה מתקיימת אצל לא מעט אנשים, ואיני יכולה לומר שהיא לגמרי שגויה, אלא שיש לשים לב איזה תפקיד היא ממלאה ומה באמת יגרום לנו להרגיש חופשיים יותר. האם אנחנו זקוקים לרגע של נחת, שלוות נפש או פורקן ללא מעצורים, או שאנחנו מחפשים הרפתקאות, נופים חדשים והיכרות עם תרבויות שונות.

עבור כל אחד חופש מוגדר בצורה שונה. ואולי הבעיה היא שמעולם לא השקענו מחשבה במה שגורם לנו להרגיש באמת חופשיים?

מגיל צעיר לימדו אותנו להצליח, להשיג, להתקדם, להתחרות, לעמוד ביעדים ולמדוד תוצאות. ציונים בבית הספר, הישגים בצבא, תואר, קריירה, משכורת, בית ורשימת משימות. למדנו למדוד כמעט כל דבר בחיינו, אבל כמה מאיתנו נשאלו אי פעם: מה גורם לך להרגיש חופשי? מה נותן לך תחושת מרחב? מתי אתה מרגיש שאתה חי בהתאם לעצמך?

התרגלנו למדוד הצלחה, אבל לא למדנו לזהות מהו חופש עבורנו. ואולי משום כך אנחנו ממשיכים לחפש אותו במקומות חיצוניים – בחופשה הבאה, בסוף השבוע הבא, בפנסיה, או ביום שבו סוף סוף יהיה לנו מספיק זמן.

אלא שחופש אינו יעד שמגיעים אליו. הוא בחירה. בחירה במה שחשוב לנו באמת, בחירה למה לומר כן ולמה לומר לא, בחירה בקצב החיים שמתאים לנו, ובחירה להשתחרר מציפיות שכבר אינן משרתות אותנו.

עבור אדם אחד חופש הוא הזמן שלו להיות לבד עם עצמו. ואילו עבור אחר זה יכול להיות הזמן שלו עם המשפחה. זו יכולה להיות היכולת לעבוד פחות שעות בלי לחוש רגשות אשם או החופש להפסיק ולנסות לרצות את כולם.

לכל אחד יש הגדרה אחרת לחופש, אבל השאלה היא האם עצרנו אי פעם להגדיר אותה לעצמנו.

למעשה רק כשאנחנו מבינים מהו חופש עבורנו, אפשר לתכנן נכון יותר את החופשה. כי אז החופשה אינה נושאת על גבה את האחריות להפוך אותנו למאושרים, רגועים או שלמים יותר. היא פשוט מאפשרת לנו להרחיב ולהעמיק משהו שכבר קיים בחיינו.

ואולי חשוב מכך, ההבנה הזו מזכירה לנו שתחושת החופש אינה תלויה כלל במועד או מקום על מנת להתקיים. אין צורך להתארגן לקראת מאורע ספציפי חולף וחד פעמי על מנת להרגיש חופשיים.

ובעיניי אולי זו המשמעות האמיתית של חופשת הקיץ. לא לברוח מהחיים לכמה ימים, אלא לבחון כיצד אפשר לחיות את החיים עצמם קצת יותר בחופשיות.

כי בסופו של דבר, חופש אינו מתחיל ביום שבו אנחנו יוצאים לחופשה. הוא מתחיל ברגע שבו אנחנו מפסיקים לדחות את החיים שאנחנו רוצים לחיות.